רוסנסקי נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע היה לקוחה של הנתבעת ורכש אצלה מנוי על שירות טלויזיה בכבלים החל מחדש ינואר 2009.

ביום 10.12.09 פנה התובע לנתבעת ובקש להתנתק מהשירות האמור.

הואיל והתובע החזיק ברשותו ציוד של הנתבעת, הוא בקש כי טכנאי מוסמך יגיע לדירתו ע"מ לנתק את הציוד בפועל ולהשיבו לנתבעת.

הצדדים סיכמו על מועד איסוף הציוד של הנתבעת מדירת התובע ליום 28.12.09. עפ"י נספח א' לכתב התביעה הנתבעת לא שלחה את הנציג מטעמה נוכח כשל בהזנת המועד במחשב.

לפיכך, התבקש התובע להמתין שוב בביתו ביום 14.1.10. בתאריך זה הגיע הטכנאי, ניתק את הטעון ניתוק ולקח עמו את הציוד.

לטענת התובע הוא זכאי נוכח המצע העובדתי ששטח בביהמש לפיצוי הקבוע בסעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

התובע מבסס תביעתו על הוראות סעיף 13 ד' (ג) לחוק המורה לנתבעת לנתק צרכן דוגמת התובע תוך שני ימי עסקים. אין חולק כי הנתוק לא בוצע במועד החוקי. בשל כך עותר התובע לפצותו בסכום של 10,000 ₪ הנקוב בסעיף 31 א' לחוק.

אם לא די בכך, מבקש התובע כי אפצה אותו על כך שהמתין לשווא בפעם הראשונה שקבע לבוא הטכני. לעניין זה הוא מבקש פיצוי בסך 600 ₪ מכח סעיף 18 א' (ג) (ד) לחוק, ופיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עגמת נפש בשל התנהלותה של הנתבעת.

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי התובע מקצין ומגזים בדרישותיו, תוך נסיון לקבל כספים שלא כדין.

הנתבעת מודה כי חייבה את התובע מעבר למוסכם בין הצדדים, אך בצעה זיכוי רטרואקטיבי ליום המוסכם 12.12.09.

הנתבעת מודה כי לא הגיעה במועד המוסכם 28.12.09 בין השעות 11.00-13.00, שכן לטענתה עקב טעות אנוש בוטלה פקודת העבודה בביתו של התובע.

הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 13.12.10, ובה חזרו למעשה על הטיעונים שבכתבי הטענות.

במחלוקת שבין הצדדים אני מקבל (למרבה האבסורד) את טיעוני שניהם.

אני מקבל את טיעונה של הנתבעת כי בכל סכום שיפסק לחובתה יש לקחת בחשבון זיכוי בסך של 598.26 ₪.

מאידך גיסא, אני מקבל עקרונית את עמדתו של התובע כי התנהלות הנתבעת בנושא הניתוק גבלה בסחבת, ואין נפקא מינה מבחינת עיני המסתכל של התובע מהם סדרי עבודתה של הנתבעת וסדר העדיפויות שלה.

הנתבעת לא טענה וגם לא הוכיחה כי היה זה התובע שגרר רגליים ודחה פניות להתנתק.

המצב הפוך. גם המועד הראשון שתואם עמו לא התממש ואני מוכן לקבל את ההסבר כי מדובר בטעות אנוש.

הנתבעת לא הכחישה כי אנשיה לא התנצלו בפני התובע בזמן אמת, וגם המועד הבא לא נקבע על אתר ביום 28.12.09 אלא רק 6 ימים לאחר מכן, ואף זאת לאחר 10 ימים נוספים.

נוכח כל האמור יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובתה לנתק את התובע במועד החוקי, הניחה לו להמתין לשווא, וגם אחרי כן לא נתקה אותו מיידית, ואחרי הכל יש לקחת בחשבון שהוא מתגורר ברמת השרון ולא בישוב מרוחק.